ההשוואה: אושר דוידה מול דן ביטון

שני הקשרים ההתקפיים באגף הימני של שתי הקבוצות הטובות בליגה בהשוואה ישירה
הכתבה נכתבה באוגוסט 25', רגע לפני תחילת העונה הנוכחית

שניהם הקשרים ההתקפיים באגף הימני של שתי הקבוצות הטובות בליגה. שניהם שווים 2 מיליון יורו ב-transfermakrt, הנתונים שלהם לא רחוקים אחד מהשני והם בטופ של השחקנים הישראליים בארץ. נכנסנו לעומק כדי לנסות להבין האם אפשר לקבוע מי שחקן טוב יותר - אושר דוידה או דן ביטון?

אושר דוידה או דן ביטון? אם אתם אוהדי מכבי תל אביב או הפועל באר שבע, התשובה ברורה. אבל בתור אוהדים נייטראליים - מי השחקן היותר טוב בין השניים? מצד אחד, את עונת 2024/25 סיים דן ביטון עם 11 שערים ו-8 בישולים בעוד שאושר דוידה סיים את העונה עם 8 שערים ו-7 בישולים. כשמורידים פנדלים, המספרים כבר קרובים יותר: זה רק 9-8 לביטון בשערים, ועדיין יתרון של 8-7 בבישולים. כשמנרמלים את התפוקה ל-90 דקות, היתרון כבר עובר לנציג הצהוב: דוידה עם 0.68 שערים+בישולים ל-90 דקות, ביטון עם 0.65. אין יותר צמוד מזה. 

קשה להבחין בין השניים גם כאשר בוחנים את השווי של שניהם באתר הערכת השווי המוביל בעולם tranfermarkt, שבו שווי ההעברה שמוצמד לכל אחד מהשניים הוא 2 מיליון יורו. דווקא כאן, זו אינדיקציה לטובת ביטון. כאשר השווי של שחקן בן 29 (ביטון) זהה לשווי של שחקן בן 24 (דוידה) זה אומר שלפי האתר ביטון הוא השחקן הטוב מבין השניים. אבל כמו שתראו בהמשך הכתבה - לא בטוח ש transfermarkt צודק במקרה הזה. 

מה קרה בפועל בעונת 24/25 (ליגה בלבד)

כדי לעגן את הדיון, בואו נסקור את הנתונים הבסיסיים:

•  מבחינת שערים ובישולים, ביטון עמד על 11 שערים ו-8 בישולים, לעומת 8 שערים ו-7 בישולים אצל דוידה. ללא פנדלים, זה יורד ל-9 אצל ביטון ו-8 אצל דוידה. כל החישוב מכאן והלאה יהיה ללא פנדלים. 
•  כשמנרמלים את התרומה ל-90 דקות, אז אושר דוידה תרם 0.68 שערים + בישולים ל-90 דקות, בזמן שדן ביטון מסיים 90 דקות בממוצע עם 0.65 שערים ובישולים. זווית אחרת לנתונים? - דוידה עם שער או בישול כל 132 דקות, ביטון כל 138 דקות. סטטיסטית זה הבדל קטן מאוד. 

אבל הרבה יותר מאשר שערים ובישולים, מה שמעניין אותנו אלו הנתונים המתקדמים והאיכותיים באמת. עם כל הכבוד לבישולים - שחקן יכול ליצור מצב איכותי שלא מסתיים בבישול, ולעומת זאת שחקן אחר יכול למסור מסירה סתמית שתהפוך לבישול. אותו הדבר בשערים: שחקן מסיים עונה עם 10 שערים - אבל כמה שערים שחקן אחר היה כובש מהמצבים אליהם הגיע?  

בשביל זה אנחנו משתמשים ב-2 מדדים מתקדמים: סך שערים צפויים (xG) ואיכות יצירת מצבים

יעילות ניצול מצבים ואיכות יצירת המצבים

בעונת 24/25 מבחינת יעילות ניצול מצבים השניים מאוד קרובים אחד לשני. דוידה כבש 8 שערים מול 6.7 שערים צפויים (יחס 1.19), ביטון הבקיע 9 שערים מתוך 7.9 שערים צפוים (יחס 1.14). יתרון לדוידה, אבל לא יתרון מובהק ברמה הסטטיסטית.

איכות יצירת המצבים זהו מדד מיוחד שנמדד בלעדית על ידי מערכת קשר אחורי, ועוד נכתוב עליו רבות בהמשך. המשותף גם לביטון וגם לדוידה הוא ה"פעלתנות" שלהם: שניהם מייצרים הרבה מאוד מצבים, ברמת איכות בינונית. זה לא אומר שהם בינוניים, אלא אומר שאנחנו נראה מהם פחות כדורי עומק שחותכים את ההגנה או דריבל שמשאיר מאחור שלושה שחקנים - מהלכים ששייכים לגאונים של הליגה. במקום זה, הם מטרידים את ההגנה באופן תדיר ועושים זאת לא רע בכלל. 

ברמת איכות יצירת המצבים שניהם קרובים אחד לשני, עם יתרון קל לביטון. לעומת זאת, כאשר אנחנו מתחילים לדבר על המצבים השונים שכל אחד מהם מייצר, מתחילים לראות את ההבדל. דוידה מייצר יותר מצבי הבקעה למשחק (0.88 לעומת 0.8 של ביטון). לעומת זאת, ביטון תורם הרבה יותר בהתקדמות לתוך השליש האחרון של המגרש ושבירת קווי ההגנה של היריב - 0.5 לעומת 0.1 של דוידה. ופה זה המקום שבו ההבדלים שביניהם מתחילים לצוף.

הקיצוני לעומת הקשר ההתקפי

אושר דוידה הוא קיצוני לכל דבר, "ווינגר" בשפת הכדורגל העולמי. התפקיד שלו הוא תפקיד של אינטנסיביות והפעלה בלתי פוסקת של לחץ על היריב. כשהוא עם הכדור - על ידי פריצה מהאגף, חיתוך מהקווים, הרמות (קרוסים), כדורי רוחב מקצה הרחבה. בלי הכדור, הוא לוחץ באופן בלתי פוסק את מגני היריבה, במטרה להשיג את הכדור קרוב לשער היריב ולסיים מהר. 

דן ביטון, לעומת זאת, הוא קשר התקפי שמשחק בצד ימין. התכונות שלו הן באמצע הדרך בין תכונות של "10" קלאסי ובין תכונות של קשר ימני "של פעם". יש לו איזון מעולה בין בעיטה מרחוק, יכולת מסירה טובה, סיומת, תרומה להנעת הכדור וגם משחק לחץ סביר יחסית לקשר התקפי. לעומת המהירות והעוצמות של דוידה, ביטון תורם יותר במרכז המגרש - ואנחנו רואים את זה מתבטא גם בהבדלים בין מכבי תל אביב והפועל באר שבע - הצהובים הם קבוצה עם יותר מהירות ועוצמות, האדומים מחזיקים בכדור יותר טוב מכל קבוצה אחרת בליגה (למרות שממוצע אחזקת הכדור של בית"ר גבוה יותר). 

אז מי עדיף? 

בגדול, זה תלוי מה מחפשים. בבאר שבע אין סימטריה בחלק הקדמי: גנאח משחק כמו שחקן כנף, בעוד שביטון תורם הרבה יותר למאבק במרכז המגרש. ביטון גם מהווה איום משמעותי יותר בבעיטות מרחוק, ואם מחפשים שחקן שיכול לספק תפוקה מגוונת יותר או לשחק במידת הצורך כקשר מאחורי החלוץ - דן ביטון הוא האיש. אושר דוידה הוא שחקן יותר "קלאסי" לעמדה: הקבוצה תקבל ממנו בדיוק מה שהיא אמורה לקבל משחקן הכנף שלה. בתפוקה של החלק הקדמי יש יתרון קל לדוידה כאשר מנרמלים את המספרים ל-90 דקות, אבל אלו הבדלים קלים ולא מובהקים סטטיסטית, ובנוסף ביטון תורם יותר בקידום הקבוצה לשליש האחרון. 

אם חייבים לבחור שחקן - דוידה לוקח בפוטו-פיניש. קודם כל - הוא צעיר יותר. ביטון מתחיל את העונה בגיל 30, מה שאנחנו רואים ממנו זה כנראה שיא הקריירה שלו. דוידה בן 24.5 ואם לא יקרה משהו חריג אנחנו נראה גרסה טובה יותר שלו העונה, ועוד שיפור בהמשך. וחוץ מזה, יש סגנון משחק שעובד בליגה שלנו אבל לא עושה כל כך טוב את המעבר לאירופה. כדי להיות פקטור משמעותי באירופה שחקן צריך מהירות ועוצמה, איכויות שלדוידה יש יותר מאשר לביטון. ולכן, למרות שבעונת 24/25 היה קשה לדרג את השניים, בעונה הקרובה אני הולך - ממש במעט - עם דוידה. אבל שניהם - גם אושר דוידה וגם דן ביטון - הם מהשחקנים היותר טובים שיש לליגה שלנו להציע. 

‍